פס"ד בעניין פריסת חוב מזונות העבר

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ב"צ גרינברגר) מיום 24.12.09 במסגרתו נפסקו מזונות המערערים, שהם שלושת ילדיו הקטינים של המשיב בני 17, 15, ו-14 (נכון ליום מתן פסק הדין). במסגרת פסק הדין נקבעו למערערים מזונות בסך כולל של 2,400 ש"ח החל מיום 16.12.07 עד ליום 10.11.08 וסך של 3,600 ש"ח החל מיום 11.11.08, עד להגיע כל אחד מהם לגיל 18, אז יפחת חלקו בסכום המזונות ל-1/3 עד הגיעו לגיל 21. כן חויב המשיב בתשלום מחצית ההוצאות החריגות של המערערים. כן נקבע, כי חוב המזונות שהצטבר ממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין ישולם על ידי המשיב בתשלומים חודשיים ורצופים בסך של 200 ש"ח לחודש בנוסף לחוב המזונות השוטף. בנוסף, נקבע כי מלוא נקודות ההטבה להם זכאים המשיב ואם המערערים (להלן: "האם") מקיבוץ .... בו מתגוררים כל בני המשפחה יועברו לידי האם. להשלמת התמונה יצוין כי בהסכם הגירושין אשר אושר ביום 15.07.07 בין המשיב והאם נקבע כי המשמורת על מערערים 1 ו-2 תהא בידי האם ואילו המשמורת על משיב 3 תהיה בידי המשיב. ברם, ביום 10.11.08 עבר מערער 3 להתגורר אף הוא עם האם, וביום 22.03.09 ניתן תוקף של החלטה להמלצת פקידת הסעד אשר ניתנה בעקבות הסכמת המשיב והאם כי גם משמורתו של מערער 3 תהיה בידי האם. משכך, סכום המזונות החל מיום 11.11.08 הוגדל מסכום של 2,400 ש"ח לסכום של 3,600 ש"ח, כאמור.

המערערים לא השיגו על גובה המזונות שנפסק להם אלא אך על פריסת חוב העבר בתשלומים, העומד על סכום מצטבר של 45,600 ש"ח. לטענתם, לא היה מקום להורות על פריסת החוב, מקום בו בית המשפט לא נתבקש לעשות כן על ידי המשיב בכתב הגנתו וממילא גם לא ניתנה להם ההזדמנות לטעון לגבי שיעור הפריסה. לדבריהם, בית משפט קמא פרס את החוב מבלי שבחן את יכולתו הכלכלית של המשיב לעמוד בו ובכלל זה לא נתן דעתו לכך שהאם העבירה למשיב בהתאם להסכם הגירושין שביניהם סך של 80,000 ש"ח, לכך שהמשיב רכש לאחרונה רכב חדש ולכך שיש לו זכויות בנכס מקרקעין בתל-אביב. תוצאת הפריסה היא כי לא ניתן יהיה לפתוח בהליכי הוצל"פ כנגד המשיב ובין הצדדים תימשך ההתחשבנות במשך 19 שנים, היינו עד הגיע מערער 1 לגיל 36. עוד לטענתם, בית משפט קמא גם טעה בכך שלא קבע כי חוב העבר ישא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד החיוב ולכל הפחות ממועד פסק הדין עד לתשלום המלא בפועל. לכל היותר, היה על בית משפט קמא לקבוע כי המשיב ישלם סך של 3,800 ש"ח לחודש עד לסיום חוב העבר, גם לאחר הגיע כלל המערערים לגיל 21. על כל אלו נטען כי על בית משפט קמא היה לקבוע כי האם זכאית לקבל החזר כספי בשל כספי קצבת הביטוח הלאומי בסך של 1,615 ש"ח ונקודות ההטבה מהקיבוץ ושהגיעו לידי המשיב בסך של 5,062 ש"ח עבור התקופה שלאחר העברת מערער 3 למשמורת האם, כאמור.

המשיב מצדו טען כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט שהורה על פריסת חוב העבר, וכי בית המשפט יכול היה לקבוע זאת מיוזמתו. לטענתו, בית משפט קמא קבע את הפריסה לאחר בחינת יכולתם הכלכלית של הצדדים ובהתאם לממצאים שהוצגו בפניו, וגם מטעם זה אין מקום להתערבות בית המשפט שלערעור בהחלטה. לגופו של עניין נטען כי ביטול הפריסה יותיר את המשיב במצוקה כלכלית מפני שאין בידו לשלם כיום את החוב בגין מזונות העבר ללא הפריסה. המשיב ציין כי כחמישה חודשים בלבד לפני הגשת תביעת המזונות, הגיעו בני הזוג לכלל הסכמה בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין המסדיר את כלל היחסים ביניהם כתוצאה מהגירושין, כשבמסגרת ההסכם הוא ויתר על חלקו בכספים ובנכסים. מצבה הכלכלי של האם טוב לאין ערוך ממצבו, שגם חיוב המזונות השוטף מכביד עליו. בכל מקרה, התערבות אך בסעיף הפריסה מבלי להביא את מכלול ממצאי פסק דינו של בית משפט קמא אודות יכולתו הכלכלית יביא לעיוות התוצאה.

ראשית ייאמר, כי אין מקום לסברה שבית המשפט היה מנוע מלפרוס את חוב המזונות לעבר מיוזמתו, ולו בשל סמכותו הטבועה של בית המשפט לענייני משפחה לעשות כן. גם צודקת ב"כ המשיב כי בדרך כלל אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בגובה פריסת חוב מזונות לעבר שנקבעה לאחר שבית משפט קמא הגיע למסקנתו לאחר שנשמעו בפניו ראיות באשר ליכולתו הכלכלית של המשיב, ותוך שקילת השיקולים הרלוונטיים ובתוך כך מתן מענה לשאלה האם ביצוע חיוב המזונות בלא לקבוע לו שיעורים יגרור אחריו מצב דברים שבו החייב אינו יכול לקיים את עצמו (השווה רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פורסם במאגרים [19.03.01]). ברם, חרף כל האמור, יש צדק רב בטענת ב"כ המערערים, כי לאור העובדה שהעניין לא הועלה בכתב ההגנה, לא התקיים דיון בעניין בבית המשפט ולא נתאפשר למערערים להעלות את טיעוניהם בעניין, היה על בית המשפט לשמוע את טענות הצדדים עובר למתן החלטתו. כמו כן, על פניו פריסת התשלומים באופן שנעשתה, היינו, למשך 19 שנה, אינה סבירה. גם אין הגיון בכך שלאחר שהמשיב יפסיק לשלם מזונות שוטפים, בהגיע שלושת ילדיו לגיל 21, הוא ישלם בכל חודש רק 200 ש"ח, מקום בו נקבע בפסק הדין שעליו לשאת בתשלום בסך של 3,800 ש"ח בכל חודש, כל אימת שהוא חייב במזונותיהם.

יש אפוא, טעם של ממש בטענת המערערים כי על המשיב להמשיך לשלם סך של 3,800 ש"ח לחודש עד לפריעת מלוא חוב מזונות העבר, גם לאחר גמר תשלומי המזונות החודשיים השוטפים של כל המערערים, וכך אנחנו מורים. גם באשר להצמדת התשלומים למדד המחירים לצרכן וחיובי ריבית על חוב העבר, הצדק עם המערערים, ואנו קובעים כי החוב יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל של מלוא החוב.   

ובאשר לכספי קצבת הביטוח הלאומי ונקודות ההטבה מהקיבוץ ושהגיעו לידי המשיב, הרי שהמשיב לא טען דבר בעניין זה בעיקרי הטיעון מטעמו, כמו גם בדיון בבית המשפט לפנינו, ובצדק. שכן כפי שעולה מפסק הדין עצמו (סעיף 20), לא יכולה להיות מחלוקת שהמערערת זכאית לקבל את הכספים שהגיעו למשיב עבור התקופה שממועד העברת מערער 3 ממשמורתו למשמורת האם. משכך, על המשיב לשלם למערערת את הסכום של 6,677 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 10.5.09 (מועד ממוצע) ועד התשלום המלא בפועל.

המשיב גם יישא בהוצאות המערערת בסך של 7,500 כולל מע"מ והמזכירות תעביר את כספי העירבון לידי ב"כ המערערת על חשבון ההוצאות.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.  

ניתנה היום,  כ"'ד בסיון תש"ע, 06 יוני 2010, בהעדר הצדדים.